<h1>ספר התרומות שער נ"א חלק ז'</h1>
<h2>דף כ.</h2>
והיכא דמכר שטר חוב והיה כתוב באותו שטר הריני משעבד לך ולכל הבאים מכחך, יש לעיין אם יכול למוחלו ללוה אחר כך אם לאו. ומצאנו בזה תשובה לראב"ד ז"ל [תמים דעים סימן ס"ה] וזה טופסה, אם כתב לוה למלוה כשלוה ממנו בשטר החוב שעשה לו הריני משועבד לך ולכל הבאים מכחך שוב אינו יכול המלוה שמכרו לחבירו לחזור ולמחלו, כי בשעה שמכרו לזה אותו חוב מיד נשתעבד הלוה ללוקח, כי הוא נקרא בא מכחו אחר קנייתו, והרי הוא כמו שכתב לו שטר החוב על שמו. ולא עוד אלא שאינו צריך לכתוב לו בשטר המכר זיל דון והנפק לנפשך, ועל כרחו הוא דן ומוציא מידו שהוא משועבד לו משעת ההלואה, והרי הוא בעל דינו, וכך נראה באמת, ע"כ. וה"ר יצחק בעל העטור פסק בספרו כמותו. ומחכמי הדור ראיתי ושמעתי שלא השוו עמו בדין זה. וכן כתב בזה הרמב"ן ז"ל, אנו בעניותינו יש לנו ראיה לחלוק על הרב ז"ל מגמרא דגיטין [י"ג ע"ב] דמפרש אמימר דטעמא דקני מעמד שלשתן שנעשה כמי שאמר לו בשעת מתן מעות משתעבדנא לך לדידך ולכל מאן דאתי מחמתך, והאי טעמא בכל מלוה שבעולם קאמר דנעשה כמאן דא"ל הכי בשעת מתן מעות, ומאן דקנה מיניה בכתיבה ומסירה או באגב ודאי אתי מחמתיה הוא, וא"כ לטעמיה דאמימר אין לך מוכר חוב שיהא יכול למחול ואזדא לה דשמואל, וקשיא נמי דשמואל אדשמואל, דאיהו הוא דאמר יכול למחול והכא קאמר שמואל משמיה דלוי מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה, והיינו משום דנעשה כמאן דא"ל בשעת הלואה משתעבדנא לך ולמאן דאתי מחמתך, לדברי אמימר. אלא לעולם יכול למחול ואין שעבוד מאן דאתי מחמתיה אלא יורש בלבד שידו כידו, אבל אלו כיון שלא קנו מן התורה, כדברי הרי"ף ז"ל, אין שעבודן נמי מן התורה, א"נ כיון דאמר לדידך לעולם שעבודו שלו קיים, וכיון שמחל נמחל הכל. ועוד מביאין ראיה מההיא דגרסינן בפרק שנים אוחזין וכו' [ב"מ י"ט ע"ב] מצא שובר בזמן שהאשה מודה וכו', והוינן בה דדילמא טריף לקוחות שלא כדין, ואמר רבא עלה ש"מ איתא לשמואל דאמר חזר ומחלו מחול. ופירוש, וכדין טריף מלקוחות דהא השתא שמודה מחילתה מחילה, וא"כ ניחוש דכתיב בשטר כתובתה משתעבדנא לך ועל הבאים מכחך ושוב אינה יכולה למחול, דהא רבא בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה מוקים לה, אלא לאו ש"מ דאפילו בכה"ג אמרינן חזר ומחלו מחול ואע"ג שכתוב בשטר החוב שכתב לו הריני משעבד לך ולכל מאן דאתי מחמתך.
